איך אפשר להסביר מה מתחולל בראש, איך הנקודות מתחברות לקווים, לצורות?
איך הצבעים והחומרים משתלבים?
איך אפשר לתאר איך הגחליליות והפרפרים מתרוצצים בבטן, מטפסים, מטיילים ומאירים את הלב?
איך אסביר שהכול הופך ליצירה? 
האם זאת העובדה שאני פאזל של זיכרונות וחוויות? גנים שעברו בתורשה?
אולי נקודת מבט ייחודית או סקרנות טבעית?
אולי זו ההשראה שמגיעה מכל דבר, אדם ומקום, בתוספת הרבה מעוף ודמיון?
החיבור ליצירה החל בילדותי, למדתי בבית ספר לאומנויות וביליתי את רוב זמני בשלל חוגים וסדנאות. 
התנסיתי בשפע סגנונות וטכניקות מגוונות של ציור, פיסול, תפירה ואומנות שימושית בכללותה, מה שעזר לי לפתח מיומנויות חשיבה בתוך ומחוץ לקופסא. 
כל חיי עסקתי באומנות, לחשו לי כולם שאני מוכשרת אבל הרוח הנושבת הייתה שאומנות לא מפרנסת. 
אז הייתי חרוצה, הקמתי משפחה ועבדתי בהדרכות ולמעלה מעשור כמתאמת תיירות לקבוצות. 
התשוקה ליצירה והעשייה הייתה שם כל הזמן.  
עם שק של חלומות, חדורת מטרה, מלאת ביטחון ואמונה 
אמרתי תודה על כל השנים ויצאתי לדרך ישנה-חדשה,
הדרך שבה אני הכי מאמינה. 
 
היי, נעים מאוד
שמי סיון זמיר רביבו, בת 40, נשואה באושר ואמא לשלושה ילדים וכלב. 
בעלת סטודיו לייצור בובות, אביזרי המחשה ותפאורה. 
בובנאית ומנחת סדנאות והפעלות בכל רחבי הארץ.  
מייצרת ערכות להכנת בובות ויצירה – עשה זאת בעצמך diy. 
את המותג "הבובות של סיון" הקמתי בשנת 2016 במטרה למלא ילדים קטנים וגדולים,
בצבע ושמחה באמצעות יצירה. 
משנת 2018 עובדת בשיתוף עם מפעל מוגן המעסיק בעלי מוגבלויות ונפגעי נפש והם
אחראים על כל עבודות האריזה ועושים זאת בהתלהבות של ילד ועם המון אכפתיות והנאה 
ובכך בכל מוצר שנרכש אני וגם אתם תורמים לקהילה.
והדרך שזורה במוטיבציה ורצונות מגוונים ואיתם חלומות גדולים שצריכים הרבה מקום